top of page

Avivit Dolev  || אביבית דולב

התוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה. 

אוניברסיטת בר אילן

בהנחיית ד"ר עידו הרטוגזון ופרופ' יונתן מזרחי

המחקר שלי

המחקר שלי, בהנחיית ד"ר עידו הרטוגזון ופרופ' יונתן מזרחי, עוסק בפסיכיאטריה הישראלית בשנים 1970-2000. אני מתחקה אחר כניסת הפרוזק למערך הטיפולי ובתוך כך חוקרת כיצד התארגן עולמה החברתי של הקהילה הפסיכיאטרית הישראלית סביב הזרם הפסיכיאטרי-ביולוגי. התארגנות זו שינתה את מרכז הכובד בפסיכיאטריה והפכה את הזרם הפסיכודינמי למשני ואת הביולוגי- לראשי. מגמה זו איננה מוגבלת לשאלה הרפואית וגם לא למקרה הישראלי בלבד, הקבלה הגוברת של הפסיכיאטריה הביולוגית התרחשה במוקדים רבים בעולם ומעוררת תהיות לגבי מקומה של הטכנולוגיה במאמץ להשגת רווחה נפשית. 

כיצד הגעתי למחקר שלי 

אחד האירועים המכוננים שהשפיעו על הפסיכיאטריה העולמית והישראלית הוא המצאת והצלחת הפרוזק. אני נפגשת בכך רבות בקליניקה שלי כפסיכולוגית מומחית והעסיקה אותי בהתחלה השאלה מה היו המנגנונים הטכנולוגיים והחברתיים שסייעו להצלחה האדירה של הפרוזק. מה הייתה הדינמיקה של התפשטות ההצלחה? ככל שהעמקתי בקריאה ובלימודיי בתוכנית מדע, חברה וטכנולוגיה בבר אילן קיבלתי כלים לחשוב על שאלה זו ועל שאלות רחבות יותר, כמו למשל צמיחת הפרקטיקה התרופתית של הטיפול בבעיות נפשיות והשפעות צמיחה זו על תחום הפסיכיאטריה, מומחיות, סטנדרטים ועוד. הרקע האקדמי שלי מגוון וכולל שירות ארוך שנים בממר"ם כמתכנתת ומנתחת מערכות מידע (System Analyst), תואר ראשון בכלכלה וניהול, תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה ותואר שני (מגיסטר) במדעים מהטכניון. אני מרגישה שהסקרנות והיכולת לנסח השפעות באופן מורכב, לראות את ההדדיות שבהן, מסייעים לי גם בשלב הנוכחי. אני חושבת שהיופי ב- STS הוא לזהות את המקומות שבהם נכנס הלא מודע החברתי אל תוך המדע ולהיפך. המשקפיים האלו הם עבורי פתח לעולם חדש ומרתק. 

עצה טובה שקיבלתי ומעוניינת לשתף

חברה טובה מהתחום, שהיא עבורי אחות גדולה (למרות שהיא צעירה ממני בגיל), אמרה לי שנכון לקרוא את המילה מחקר כ- Re-Search. כלומר, חוזרים וחוקרים, חוזרים וחוקרים. זו הרגשה נהדרת להחזיק בתובנה חדשה, אך לפעמים כשתובנה או כיוון חשיבה מסוים נתקעים או מתפרקים, זו הרגשה נעימה פחות ואז אני חוזרת לדבריה, מחייכת, מבינה שאני ב- Re וחוזרת ל- Search.

תוכניות לעתיד

בשלב זה כולי במחקר הדוקטורט. אני מקווה בעתיד להפוך את הדוקטורט לספר וליצור השפעה חשיבתית בעולם הפסיכיאטריה הישראלי ואולי אף מעבר לו. 

ספר מומלץ

בתחילת דרכי קראתי ספרים רבים ומחקרים במגוון תחומים כדי להבין את הלך הרוח של המחקר בתחומי ההיסטוריה פילוסופיה וסוציולוגיה של המדע. למדתי מהם על סוגיות שעולות, על איך ניגשים לסוגיות כאלו, לאילו תתי נושאים (פרקים) חילקו את המחקר ועוד. היו ספרים שפתאום גרמו לי לטוויסט. לחשוב בכלל על הנושא, לראות איך מנגנונים כאלו ואחרים עיצבו את חשיבתי לגביו ומאוד נהניתי כשזה קרה. אחד מספרים אלו הוא: "הפלות כסוגיה מושתקת בישראל" מאת ד"ר דלילה אמיר. מצד אחד האישה היא מרכז סוגיית ההפלה, כיוון שהתהליך מתחולל בגופה, ומצד שני היא לרוב מושתקת ונעדרת מהשיח והיא אינה גורם משפיע על החקיקה. אפשר לראות כמה הסיפור האישי הוא חשוב במפגש הזה שבין אקלים תרבותי, חברתי ודתי שבסופו קונפליקטים מוכרעים, לפחות נקודתית, נובטים חוקים ונוצרים כלים המשפיעים על הסיפור האישי. 

bottom of page