משטור ההתנהגות במרחב הווירטואלי: סמינר מוקלט

הרבה דיו נשפך והרבה פיקסלים הרכיבו טקסטים על השפעת המצלמות על המרחב. למי שלא היו איתנו בפרקים הקודמים, הנה תקציר: הצילום מאפשר פיקוח וגורם למשטור. אם נעביר קדימה, המסקנה היא שיש חשיבות עליונה לחברה חופשית להשאיר מרחבים נטולי-פיקוח. למשל, חישבו על מועדוני גייז שפעלו בניגוד לחוק, לפני כמה עשרות שנים. דוגמה אחרת היא מסיבות טבע, או מרחבים מאפשרים אחרים, בהם התנסו הנוכחות והנוכחים בחומרים פסיכו-אקטיביים, שמחר כבר ישמשו לטיפול בחולים ואולי אף לשימוש אישי.ומה שנכון במרחב הפיזי, במקרה הזה גם נכון במרחב הוירטואלי. ביום ראשון נערך הסמינר המחלקתי שלנו בתוכנית. הפעם, הסמינר התקיים במתכונת וירטואלית. נכון - אי אפשר להמנע מצילום - זה חלק מהדרך להפעיל את בית הסטודנט בגרסת "זום". אם אפשרות ההקלטה של המרחב הוירטואלי היא המקבילה לצילום המרחב הפיזי, אז הסמינר המוקלט, כמו שראינו, ממשטר את ההתנהגות. התנהגות ממושטרת לא מאפשרת לחלק מהמשתתפים את החופש הדרוש לקיום של דיון אותנטי.

האם "מישטור במרחב הוירטואלי בעקבות וירוס הקורונה: המקרה של הסמינרים מחלקתיים" - זה נושא לדוקטורט? ולא: לא מדובר בפחד מטכנולוגיה עתידית המאתרת בסריקת הוידאו את הדעות הפוליטיות ומאפייני האישיות לפי הקול; ולא, לא מדובר בשגיאות שישארו לעד בזיכרונות הסיליקון שבשרתים במקום בזיכרונות האורגניים של הנוכחים. מדובר בזכות לחשוב ביחד, חופשיים ממשטור המחשבות. 

אולי בדיון שלא מוקלט היה קל יותר "לקשקש". כלומר, להעלות שאלות למומחים שלנו על פעילויות בתי-המשפט, שיתוק הכנסת, העברת תקציבי עתק למונופולים בתחום הגז, והעברת סמכויות מעקב לגורמי ביטחון. אלה נושאים שבתחום המומחיות או משיקים לדוברים בסמינר, שחלקם מעורבים מאוד מבחינה פוליטית. אולי היה אפשר לקיים דיון על דרכי הפעולה של אנשי ונשות הרוח והחברה, מהצד המודאג של המפה הפוליטית, אל-מול פוליטיקאים, אנשי בריאות, וביטחון. 

לסיום: בימים האלה בואו נאפשר שיח מחלקתי-וירטואלי שאינו מוקלט. אפשר, ואולי אפילו רצוי, להקליט את ההרצאות וחלק מהדיון - יש חשיבות רבה לתכנים פתוחים; אבל צריך לאפשר חלק מהדיון המחלקתי נקי מהקלטה.

הכותב הוא דוקטורנט בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה, אוניברסיטת בר-אילן

©2018 by ISHPS-The Israel Society for the History & Philosophy of Science.