האם "מישטור במרחב הוירטואלי בעקבות וירוס הקורונה: המקרה של הסמינרים מחלקתיים" - זה נושא לדוקטורט? ולא: לא מדובר בפחד מטכנולוגיה עתידית המאתרת בסריקת הוידאו את הדעות הפוליטיות ומאפייני האישיות לפי הקול; ולא, לא מדובר בשגיאות שישארו לעד בזיכרונות הסיליקון שבשרתים במקום בזיכרונות האורגניים של הנוכחים. מדובר בזכות לחשוב ביחד, חופשיים ממשטור המחשבות. 

אולי בדיון שלא מוקלט היה קל יותר "לקשקש". כלומר, להעלות שאלות למומחים שלנו על פעילויות בתי-המשפט, שיתוק הכנסת, העברת תקציבי עתק למונופולים בתחום הגז, והעברת סמכויות מעקב לגורמי ביטחון. אלה נושאים שבתחום המומחיות או משיקים לדוברים בסמינר, שחלקם מעורבים מאוד מבחינה פוליטית. אולי היה אפשר לקיים דיון על דרכי הפעולה של אנשי ונשות הרוח והחברה, מהצד המודאג של המפה הפוליטית, אל-מול פוליטיקאים, אנשי בריאות, וביטחון. 

לסיום: בימים האלה בואו נאפשר שיח מחלקתי-וירטואלי שאינו מוקלט. אפשר, ואולי אפילו רצוי, להקליט את ההרצאות וחלק מהדיון - יש חשיבות רבה לתכנים פתוחים; אבל צריך לאפשר חלק מהדיון המחלקתי נקי מהקלטה.

​

הכותב הוא דוקטורנט בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה, אוניברסיטת בר-אילן